(ח) וַיֹּ֨אמֶר֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֹֽבְרִ֖ים אֶל־הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְנִגְלִ֖ינוּ אֲלֵיהֶֽם׃ (ט) אִם־כֹּ֤ה יֹֽאמְרוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ דֹּ֕מּוּ עַד־הַגִּיעֵ֖נוּ אֲלֵיכֶ֑ם וְעָמַ֣דְנוּ תַחְתֵּ֔ינוּ וְלֹ֥א נַֽעֲלֶ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ (י) וְאִם־כֹּ֨ה יֹֽאמְר֜וּ עֲל֤וּ עָלֵ֨ינוּ֙ וְעָלִ֔ינוּ כִּֽי־נְתָנָ֥ם ה֖' בְּיָדֵ֑נוּ וְזֶה־לָּ֖נוּ הָאֽוֹת׃ (יא) וַיִּגָּל֣וּ שְׁנֵיהֶ֔ם אֶל־מַצַּ֖ב פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּֽאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים הִנֵּ֤ה עִבְרִים֙ יֹֽצְאִ֔ים מִן־הַֽחֹרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר הִתְחַבְּאוּ־שָֽׁם׃ (יב) וַיַּֽעֲנוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַמַּצָּבָ֜ה אֶת־יֽוֹנָתָ֣ן ׀ וְאֶת־נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּֽאמְרוּ֙ עֲל֣וּ אֵלֵ֔ינוּ וְנוֹדִ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם דָּבָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר יֽוֹנָתָ֜ן אֶל־נֹשֵׂ֤א כֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה אַֽחֲרַ֔י כִּֽי־נְתָנָ֥ם ה֖' בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ח) עתה רצה יונתן להוסיף ולעשות לעצמו סימן, לראות אם ההשגחה העליונה מסכימה עם מעשיו, וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים, וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם – נלך לקראתם עד אשר יראו אותנו.
(ט) אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ, דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם, יהיה זה סימן שאין לנו להלחם בהם, וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ, וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.
(י) וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ, עֲלוּ עָלֵינוּ, יהא זה סימן לטובה, וְעָלִינוּ להלחם בהם, כִּי נְתָנָם ה' בְּיָדֵנוּ, וְזֶה יהא לָּנוּ הָאוֹת. [אף שאין בזה הוכחה גמורה, שהרי אף בדרך הטבע יתכן שיאמרו כן, מכל מקום כיון שיכולים הפלישתים לומר את הדברים בסגנונות לשון שונים, או אף לשתוק, היה להם סימן בכך שיאמרו הפלישתים בדיוק את הלשון שאמר יונתן, שדבר זה לא יארע במקרה, אלא הוא מכח ההשגחה העליונה].
(יא) וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם – יונתן ונושא כליו, אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים זה לזה, הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם, ואף שלא חשבו אותם לגיבורי חיל, לא התחזקו לירד אליהם.
(יב) וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ, עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר, ובכך התקיים לטובה הסימן שביקש יונתן, שהרי אמרו את הלשון 'עלו אלינו', וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו, עֲלֵה אַחֲרַי, כִּי נְתָנָם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל.
