ח כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃ ט לָכֵן֩ הִנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־כֶּ֤תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵֽעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶ֚רֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימֹ֔ת בַּ֥עַל מְע֖וֹן וְקִרְיָתָֽיְמָה׃
֍ ֍ ֍
(ח) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, יַעַן אֲמֹר – כיון שאמרו אנשי מוֹאָב וְשֵׂעִיר, הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה, כי אמנם לא לקחו מארצם כפי שעשו עמון, אך היו לועגים עליהם ואומרים שאין ה' משגיח עליהם עוד, והרי הם ככל הגוים הנתונים תחת הטבע [ואף הוציאו את הכרובים מקדש הקדשים כדי ללעוג על ישראל ולומר שגם הם עובדים לצורות ככל הגוים].
(ט) לָכֵן הִנְנִי פֹתֵחַ אֶת כֶּתֶף מוֹאָב – אפרוץ את ארץ מואב, מצידה, לפני האויב, ולא תהיה הפירצה מצד המדבר, אלא מֵהֶעָרִים, ויתחיל החורבן מֵעָרָיו מִקָּצֵהוּ, צְבִי אֶרֶץ – ארץ חמדתו של מואב, והם ערי המבצר שלו, שהם בֵּית הַיְשִׁימֹת, בַּעַל מְעוֹן, וְקִרְיָתָיְמָה.
