י לִבְנֵי־קֶ֨דֶם֙ עַל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּנְתַתִּ֖יהָ לְמֽוֹרָשָׁ֑ה לְמַ֛עַן לֹֽא־תִזָּכֵ֥ר בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן בַּגּוֹיִֽם׃ יא וּבְמוֹאָ֖ב אֶֽעֱשֶׂ֣ה שְׁפָטִ֑ים וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(י) אמנם עיקר התכלית של חורבן מואב, הוא כי על ידי זה יפתח פתח לִבְנֵי קֶדֶם לבוא עַל בְּנֵי עַמּוֹן, וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה – יִרשו בני קדם את ארץ בני עמון וישבו בה, כפי שהתנבא על בני עמון לעיל (פסוק ד'), וכיון שארצם ניטלה מהם, ולא ניתנה להם ארץ אחרת תחתיה, התקיים העונש שנגזר עליהם, לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן עוד בַּגּוֹיִם, כי יפסיקו להיות אומה בפני עצמה.
(יא) וּבְמוֹאָב, שלא נטלו מישראל את ארצם, ולכן לא יֵענשו בגירוש מארצם, אך אֶעֱשֶׂה בהם שְׁפָטִים [-עונשים] על כך ששמחו במפלתם של ישראל, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.
