טו) אוכלין פירות שביעית, 'בטובה' וכאופן שיבואר להלן, שמחזיק לו טובה על כך, ו'שלא בטובה', והיינו שלא מרצון הבעלים ואינו יכול למונעו מלאכול את פירות שדהו בטענה שמא מתצוך כך יתרגל להכנס לשדהו גם בשאר השנים. 'בטובה' כיצד, שיתן לו פירות שביעית, כמו שעשה עמו טובה שנתן לו, או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה [כלומר, אף על פי שבאמת לא עשה לו שום טובה, שהרי התורה הפקירה את פירותיו ורשאי לאכול מה אף שלא ברצון חבירו, מכל מקום מותר לו להחזיקו כאילו עשה לו טובה], ומי שנתנו לו פירות שביעית בעודם מחוברים לעצים במתנה, או שנפלו לו בירושה, והיינו שחילק המוריש את נכסיו בעודו חי, אף על פי שהוא מחזיק טובה לנותן המתנה או למוריש, הדבר מותר, והרי זה אוכלם כדרך שאוכל פירות שאוסף אותן הוא בעצמו מן השדה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
