יג) החמרים [-מובילי החמורים] העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה, כגון שהביאו יותר מדאי – יותר ממה שמותר לאדם ליטול לעצמו מפירות שביעית, אף שמעיקר הדין אין שכרם נאסר, כיון שאין השכר תמורת הפירות אלא תמורת מלאכת הבאת הפירות ממקום למקום, מכל מקום מדרבנן הרי שכרן נחשב כדמי שביעית הקדושים, ודבר זה קנס להם שקנסום חכמים, ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפועל, מפני ששכרו של הפועל מעט, לא קנסו בו להחמיר עליו יותר מעיקר הדין, משום כדי חייו – שיוכל להתקיים ולחיות:
יד) הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון, ואמר לו בשעת לקיחה, כשאלקט ירקות שדה [והיינו ירקות שאין בהם איסור ספיחין, כגון הגדלים ביערות], אביא לך בו [-תמורת הככר], הרי זה מותר, כיון שאינו נחשב כפורע חובו, אלא כמחליף ככר תמורת ירקות אלו, ואותו הככר הרי הוא קדוש כפירות שביעית. ואם לקח ממנו סתם, ולא אמר לו מתחילה שיתן לו בתמורה ירקות מהשדה, לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
