משנה יט: שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:
משנה כ: אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:
משנה יט: שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר – היה רגיל לומר פסוק זה הכתוב במשלי (כד יז-יח) 'בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח [והיינו שמחה גלויה, הנראית לכל], וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ [אפילו שמחת הלב, שאינה ניכרת], פֶּן יִרְאֶה ה', וְרַע בְּעֵינָיו [שנראה כאילו ה' עשה את רצונך בכך שהעניש את אותו אדם], וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ' [-ויסיר את העונש מעל אותו אדם, ויתננו עליך], וכיון שבני אדם נכשלים בזה, היה שמואל הקטן מזהיר על כך תמיד.
משנה כ: אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד כשהוא יֶלֶד, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ, שהכתיבה ניכרת היטב, ומשתמרת לעולם, וכך הלומד בצעירותו אינו שוכח את לימודו. וְהַלּוֹמֵד רק כשהוא זָקֵן, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק, שהכתיבה מטושטשת ואינה משתמרת היטב, ואף אדם הלומד רק בזקנותו אינו זוכר היטב את לימודו [אך אל ימנע הזקן ללמוד מחמת כן, כי מכל מקום שכרו ניתן לו מן השמים, אף אם אינו זוכר, מאחר וטרח ללמוד תורה]. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים – מן הצעירים, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת – בוסר, שלא התבשלו באילן כל צרכם, וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ – יין שהשמרים עדיין מעורבים בו, כך חכמת הצעירים אינה מיושבת כל צרכה, ואין דבריו מתקבלים ומתיישבים היטב על לב שומעיהם. וְאילו הַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת, וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי חולק על דברי רבי יוסי ואוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן – אל תתבונן בחיצוניות, אם המלמד הוא צעיר או זקן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ – בתוכן האדם, כיון שיִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן – יש אדם צעיר, שתורתו משובחת והוא מופלג בחכמה כאדם זקן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ – ויש אדם זקן, שהוא פחות במעלתו אפילו מהלומדים הצעירים.
