משנה יח: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:
משנה יח: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה – אל תפייס אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, כיון שבאותו זמן אינו מקבל פיוסים, אלא רק יוסיף כעס על כעסו, וידבר דברים שאינם הגונים. וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, כי בשעה של עצבות זו אינו מקבל תנחומים, ורק תכעיסנו בדבריך, ועשוי לומר דברים שאינם ראויים. וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ – בשעה שהוא נודר נדר מתוך כעס, אל תשתדל להתיר לו את הנדר, כיון שמתוך כך רק יוסיף בנדרו עד שבאמת לא יוכלו להתירו לו, אלא לאחר זמן, כשיירגע מכעסו, יתיר את נדרו כדין. וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ – בשעה שעשה עבירה והוא מתבייש בה, אל תשתדל לראותו ולהוסיף לו בושה. וכמו שמצאנו באדם הראשון, שלאחר החטא התביישו אדם וחוה, ולא נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא עד לאחר שעשו לעצמם חגורות לכסות את גופם.
