משנה ו: שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לָעֲרֵלִין וְלַטְמֵאִין, חַיָּב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִין וְלָעֲרֵלִין, לַטְהוֹרִים וְלַטְמֵאִים, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַעַל מוּם, חַיָּב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵפָה בַסֵּתֶר, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת:
משנתנו ממשיכה לדון בקרבן פסח שהוקרב בשבת, שלא בדרך הראויה:
אם שְׁחָטוֹ האדם לקרבן הפסח בשבת שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו – לשם אנשים שאינם יכולים לאוכלו, כגון זקנים וחולים, וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו – לשם אנשים שלא נימנו על הקרבן וממילא אינם יכולים לאוכלו, או ששחטו לָעֲרֵלִין וְלַטְמֵאִין, שאסורים באכילת הפסח, חַיָּב חטאת, כיון שעבר על איסור שחיטה בשבת, שהרי הקרבן פסול.
אבל אם שחט את קרבן הפסח גם לְאוֹכְלָיו וְגם שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, או ששחטו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִין וְלָעֲרֵלִין, לַטְהוֹרִים וְלַטְמֵאִים, שבכל אלו הקרבן כשר [כמו שהתבאר לעיל פ"ה מ"ג], פָּטוּר, שהרי קיים מצוות שחיטת פסח.
שְׁחָטוֹ לקרבן הפסח בשבת, וְנִמְצָא שהיה הקרבן בַעַל מוּם, כגון שרגלו חתוכה, חַיָּב חטאת, שהרי היה יכול לבדוק זאת מתחילה, שאין בקרבן מום, וכיון שלא בדק, חייב חטאת. אבל אם שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא שהיה טְרֵפָה בַסֵּתֶר – במקום מוסתר, כגון באחד האיברים הפנימיים, כגון שהיה חור בריאה וכדומה, פָּטוּר, כיון שלא היה יכול לדעת זאת מתחילה, והרי הוא אנוס בדבר.
אם שְׁחָטוֹ לקרבן, וְנוֹדַע אחר כך שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם – הסתלקו מלהיות מנויים על קרבן זה, אוֹ שֶׁמֵּתוּ הבעלים, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ ואינם יכולים לאוכלו, פָּטוּר השוחט את הקרבן, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת, שהרי לא היה יכול לדעת שהשתנה המצב, והרי הוא אנוס בדבר.
