ו) גידולי הקדש, מועלין בהן. כיצד, הקדיש שדה כשהיא ריקה, והוציאה עשבים, או שהקדיש אילן, ועשה פירות, מועלין בהן – בעשבים ובפירות, שהם גידולי הקדש. אבל המקדיש את הבור כשהוא ריקן, ואחר כך נתמלא מים, או שהקדיש אשפה ריקה, ואחר כך נתמלאת זבל, או שהקדיש שובך, ונתמלא יונים, הואיל ואינן גדולי הקדש, שהרי לא גדלו מתוך הקרקע או השובך, אלא באו מבחוץ לתוך רשות הקדש, אין מועלין בהן. וכן הזבל והפרש שבחצר הקדש, לא נהנין – אסור ליהנות מהם, ולא מועלין – אך העובר ונהנה לא מעל. ומה יעשו בהן, ימכרו, ויפלו דמיהן ללשכה.
מעין של מים שהוא יוצא מתוך שדה הקדש, אסור ליהנות במים שיוצאין ממנו בתוך השדה, והעובר ונהנה, לא מעל. יצאו המים חוץ לשדה, מותר ליהנות בהן. ערבה הגדילה בשדה הקדש, לא נהנין ולא מועלין.
אילן של הדיוט הנמצא בשדה חולין הסמוך לשדה הקדש, ושרשיו יוצאים בתוך השדה של הקדש, אם בינו לבין השדה של הקדש יש מרחק שהוא עד שש עשרה אמה, הרי אותן השרשין שבתוך השדה אסורין, ומכל מקום הנהנה מהן לא מעל, כיון שהם נחשבים כחלק מהאילן של הדיוט. אבל אם היה האילן רחוק יתר על שש עשרה אמה, אין השורשים נחשבים כחלק מאותו אילן, אלא כחלק מהשדה של ההקדש, ולכן הנהנה בהן, מעל. ואם היה אילן של הקדש הסמוך לשדה הדיוט, ושרשיו יוצאין בתוך השדה של הדיוט, אם היה בתוך שש עשרה אמה, הרי הם כחלק מהאילן של הקדש, ומועלין בהן. אך אם היה האילן של הקדש רחוק יתר על שש עשרה אמה, אותן השרשין שבתוך השדה הדיוט אינם נחשבים כחלק מהאילן של הקדש, לא נהנין ולא מועלין – אמנם אסור להנות מהם, אך אם נהנה, לא מעל.
