ז כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־צֹ֗ר נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן מֶ֣לֶךְ מְלָכִ֑ים בְּס֛וּס וּבְרֶ֥כֶב וּבְפָֽרָשִׁ֖ים וְקָהָ֥ל וְעַם־רָֽב׃ ח בְּנוֹתַ֥יִךְ בַּשָּׂדֶ֖ה בַּחֶ֣רֶב יַֽהֲרֹ֑ג וְנָתַ֨ן עָלַ֜יִךְ דָּיֵ֗ק וְשָׁפַ֤ךְ עָלַ֨יִךְ֙ סֹֽלְלָ֔ה וְהֵקִ֥ים עָלַ֖יִךְ צִנָּֽה׃ ט וּמְחִ֣י קָֽבָלּ֔וֹ יִתֵּ֖ן בְּחֹֽמוֹתָ֑יִךְ וּמִ֨גְדְּלֹתַ֔יִךְ יִתֹּ֖ץ בְּחַרְבוֹתָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ז) ומבאר עתה מי הם הגויים שילחמו בצור, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר את נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן, וכיון שהוא מֶלֶךְ על מְלָכִים רבים הקטנים ממנו, יבואו עמו גויים רבים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים, וְקָהָל וְעַם רָב.
(ח) ותחילה בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה – את הגרים בערים שמחוץ לצור, השייכים לה, בַּחֶרֶב יַהֲרֹג, וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק – יבנה חומה סביבך שלא להניח לאיש לצאת מהעיר, וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה – יקים סוללה גבוהה של עפר, לעלות לשם ולהשליך משם אבני קלע אל העיר, וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה – יעמיד כמין מגן העשוי לשמור על חייליו מהחיצים הנזרקים עליהם מתוך העיר.
(ט) ואותו מגן שקיבל את החיצים שנזרקו מהעיר, וּמְחִי קָבָלּוֹ – כאשר ימחה וירוקן את מה שקיבל בתוכו, והיינו את החיצים שקיבל מהעיר, את אותם חיצים עצמם יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ, ובהם ישחית את החומה, וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו, ורומז בכך שלא יצטרך להתאמץ ולטרוח בהחרבת החומות והמגדלים על ידי אילי ברזל וכדומה, אלא יעשה כן בחיצים וחרבות לבד.
