יא) הזורע פירות הקדש, פודה אותן בשעת זרען – פודה את כל התבואה שצמחה על ידי שנותן את דמי שוויה בשעה שנזרעה, אף שזו כמות מועטת ביותר לעומת מה שצמח ממנה, ואף על פי שלא פדה, הרי הגדולין שגדלו מזרעי ההקדש הם חולין, ואין מועלין בהן, ואין משלמין מהן קרן וחומש כדין המועל בהקדש, וחייבין בחלה.
יב) שמרים של ענבים של הקדש שנשארו בחבית לאחר עשיית היין, שנתן עליהם מים כדי שיספגו את טעם השמרים ויהיה להם טעם יין, ראשון ושני ושלישי – בשלשת הפעמים הראשונות שנתן עליהם מים, אסור ליהנות בו, והנהנה לא מעל. ובפעם הרביעי, מותר ליהנות מהמים. במה דברים אמורים, בקדשי בדק הבית, אבל קדשי מזבח, אף מרביעי ואילך לעולם אסור.
