משנה יג: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד, אֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, וְהַמֵּחַם בָּאֶמְצַע. וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזוֹג, קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ וְאוֹכֵל. וְהַכַּלָּה, הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ וְאוֹכֶלֶת:
משנתנו דנה בשני דינים שנאמרו באופן אכילת הפסח: א. שמותר לאכול קרבן אחד בשתי חבורות, ובשני בתים שונים. ב. שאסור לאדם אחד לאכול את הפסח בשתי חבורות.
שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת של בני אדם המנויים על קרבן פסח אחד, שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת את הקרבן בְּבַיִת אֶחָד, כל חבורה בפני עצמה, אינם צריכים להראות עצמם כאילו הם חבורה אחת, אלא אֵלּוּ הוֹפְכִין – רשאים להפוך אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ – לצד זה וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ – לצד האחר וְאוֹכְלִין, כיון שמותר לאכול את הקרבן אפילו בשני בתים שונים, וְהַמֵּחַם של המים החמים יכול להיות מונח בָּאֶמְצַע, כדי שיהיה נח לשתי החבורות להשתמש בו, ואף שהוא מפסיק בין שתי החבורות אין בכך כל חשש, וכמו שהתבאר.
וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ, האוכל עם בני החבורה האחת, עוֹמֵד לִמְזוֹג לבני החבורה השניה, קוֹפֵץ אֶת פִּיו ואינו בולע אפילו את האוכל שבתוך פיו, כיון שאסור לו לאכול יחד עם בני חבורה אחרת, וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו לכיוון בני חבורתו, שיראו שאינו אוכל עם בני החבורה השניה, ולא יחשדוהו, עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ, וְאוֹכֵל. וְהַכַּלָּה, שהיא מתביישת לאכול עם כולם, הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לצד אחר, וְאוֹכֶלֶת, ואף שנראה הדבר כאילו היא נפרדת מבני חבורתה, מכל מקום התירו לה מפני בושתה.
