(טז) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר ה֛' אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ (יז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָֽׁחֲךָ֧ ה֛' לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) וַיִּשְׁלָֽחֲךָ֥ ה֖' בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַֽחֲרַמְתָּ֞ה אֶת־הַֽחַטָּאִים֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם׃ (יט) וְלָ֥מָּה לֹֽא־שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל ה֑' וַתַּ֨עַט֙ אֶל־הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, כיון שיותר חמור מהחטא עצמו הוא מה שהאדם מכחיש את חטאו ומתנצל בדברים שאינם נכונים, הֶרֶף – הפסק לדבר, כי בכך אתה רק מגדיל את חטאך, וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה. וַיֹּאמֶר לוֹ שאול, דַּבֵּר.
(יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אל שאול תשובה על שתי ההתנצלויות שאמר: א. מה שאמר ש'העם חמל' ולא הוא, השיב לו שמואל, הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, הרי באמת רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה, ולכן כל פעולה מתייחסת אליך. ואין לך לומר שהיית ירא מהעם, שהרי וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וכיון שמלכותך באה מכח ציווי ה' ולא מכח העם, אין לך להתיירא מפניהם כלל.
(יח) ב. ומה שאמר שחמלו על הבקר והצאן כדי להביאם קרבנות לה', הרי יש לך להתבונן בדבר, כי ככל שגדולה מעלת השולח, וככל שגדולה מעלת השליחות, כך יש לדקדק יותר בקיומה, והרי כאן היו שני הדברים, וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ – ה' הוא השולח אותך, ועליך לעשות דבריו בדיוק, וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם, כלומר, אף השליחות היא חשובה וגדולה, והיה עליך לקיימה בדקדוק, ובפרט שמצוה זו היתה תנאי למלכותך, וכמו שאמר לו שמואל בתחילת ציווי זה על מלחמת עמלק 'אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה". ועוד, ככל שגדולה מעלת השליח, כך גדול החיוב לדקדק בקיום השליחות, וכאן שהשליח הוא מלך ישראל, ודאי חובה עליו לקיים את המצוה בשלימות, כפי שנצטווה.
(יט) וכנגד זה שהיה ראוי לך לדקדק היטב בקיום מצוה זו, הנה חטאת חטא משולש: א. וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', כלומר, אין זה כציווי של בשר ודם, שהעיקר הוא לקיים את תכלית רצונו, אף אם לא מתקיימים כל הפרטים שאמר, אלא כאן המצוה היא לשמוע 'בקול ה", שבזה אין די בקיום התכלית, שהיא נצחון במלחמה, אלא גם פרטי הציווי חייבים להתקיים, ואם אינך מקיים הכל הרי זה כאילו לא עשית כלום. ב. וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וזה חסרון גדול, שבעבור תאוות יצר חמדת הרכוש עברת על דבר ה'. ג. וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', כלומר, אין זה כציווי בשר ודם, שאם קיים אדם חלק מהציווי יש לו גם כן שכר מסוים, אלא מצוות ה' שלא נעשתה בשלימות הרי היא עבירה, וכמו שהמטיל שתי ציציות בבגדיו במקום ארבעה אינו מקיים 'חצי מצוה', אלא עושה עבירה גמורה, כך כאן, עשיית חלק מציווי ה' וביטול חלקו, הרי זו עשיית הרע הגמור בעיני ה'.
