כדי שלא יבא האדם לידי קנאה, יתן בליבו כי כל ישראל הם גוף אחד כאיש אחד, וראוי לשמוח על טובת חברו ולהצטער על צרתו כמו על עצמו. בפרט אם ישים ליבו לכך שאפילו בזמן שהרשעים בצער, שכינה מצטערת עמהם, ולעומת זאת כשישראל בנחת, ישמח ה' במעשיו.
ועוד, שבזמן שאדם בדוחק ובצער לא יוכל לעבוד את בוראו, וזה צער השמים. מה שאין כן כשהוא בנחת וברוח, מרבה להיטיב ועושה נחת רוח ליוצרו.
ומי שהוא אוהב לאביו שבשמים אהבה אמתית, אינו מקנא באחרים המתעלים בעבודת ה', אלא חושב בליבו, יבוא הטוב לאבי והנחת רוח לפניו מכל מקום, מה לי על ידי מה לי על ידי אחרים, שאיני עובד על מנת לקבל פרס, רק רצוני שיהיה נחת רוח לאבי שבשמים.
