יב) כל אדם מישראל חייב לתת מחצית השקל פעם בשנה, ואם נתן את שקלו ממעות הקדש, כשיתרמו התרומה – כשיטלו את המטבע שלו מתוך כל המעות של מחצית השקל הנמצאים בלשכה המיוחדת לכך, ויקנו ממנה אפילו בהמה אחת לקרבן, ויזרק דמה, אז נחשב שנהנה מאותו שקל של הקדש, וימעול השוקל, שהרי חלקו נמצא באותה הבהמה שנזרק דמה.
יג) המפריש שקלו לשם מחצית השקל, ואחר כך הוציאו בשאר צרכיו, בין אם הוא עצמו עשה כן, בין אם חבירו עשה זאת, הרי זה מעל. נתנו לחבירו לשוקלו על ידו – נתן אדם את שקלו לחבירו כדי שיתן זאת עבור המשלח, והלך השליח ושקלו על ידי עצמו – נתנו כמחצית השקל עבור עצמו, ונמצא שהשתמש לצורך עצמו במטבע שכבר הופרש לשם מחצית השקל, אם כבר נתרמה התרומה בבית המקדש, מעל השוקל – אותו שליח שנתנו עבור עצמו, מעל, כיון שהתורם בבית המקדש תורם גם על העתיד להגבות, כמו שביארנו בשקלים, והרי זה כאילו הגיע שקל זה ללשכה מיד כשנתרמה התרומה מהלשכה, והרי שקל זה קדוש, וכשהשתמש בו השליח עבור עצמו [לתת את מחצית השקל שהוא עצמו חייב בה], השתמש במטבע של הקדש, ולפיכך מעל. ואם עדיין לא נתרמה תרומה, לא מעל. ולעולם אין מועלין בשירי הלשכה – במטבעות של מחצית השקל שנשארו בלשכה ולא השתמשו בהם לקרבנות.
