יד) במה דברים אמורים, שיש חילוקי דינים בין הפירות השונים, בעם הארץ סתם, אבל מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית, או שהוא חשוד לשמור פירותיו ולמכור מהן, אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל, ואין לוקחין ממנו פשתן אפילו סרוק, אבל לוקחין ממנו טווי ושזור, כיון שאילו היה זה מגידולי שביעית לא היה טורח לטוות ולשזור אותו, מחשש שחכמים יאסרו את פשתנו. ואף שאין בפשתן כלל קדושת שביעית, זהו קנס שקנסוהו חכמים:
טו) החשוד על השביעית, אינו חשוד על המעשרות, למכור מעשר שני בתורת חולין. והחשוד על המעשרות, אינו חשוד על השביעית, למכור פירות שביעית בתורת חולין. שאף על פי שזה וזה איסורם מן התורה, יש חילוק ביניהם, כי מעשר טעון הבאת מקום – יש צורך להביאו לירושלים ולאוכלו שם בקדושה, ויתכן שמחמת כן הדבר חמור בעיניו יותר, מה שאין כן בשביעית. ושביעית אין לה פדיון, שהרי היא תופסת את דמיה ונשארת בקדושתה, ויתכן שמחמת כן היא חמורה בעיניו יותר, מה שאין כן במעשר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
