משנה י: הָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין, וְהַנּוֹתָר, יִשָּׂרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר. חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, יִשָּׂרְפוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר, לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב:
משנה י: נאמר בפסוק לגבי קרבן הפסח, 'לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ', משנתנו מבארת את דיני שריפת ה'נותר' מקרבן הפסח: הָעֲצָמוֹת של הקרבן, שיש בהם מח הראוי לאכילה, אך אי אפשר לאוכלו כיון שאסרה התורה לשבור את עצמות קרבן הפסח, וְהַגִּידִין, כגון השומן של גיד הנשה, שמן התורה הוא מותר באכילה אך חכמים אסרוהו, וכיון שכך אי אפשר לאוכלו אך יש לו דין 'נותר', כיון שמן התורה הוא ראוי לאכילה, וְהַנּוֹתָר – בשר קרבן הפסח שלא אכלוהו ונשאר עד הבוקר, יִשָּׂרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר בניסן, ממחרת יום טוב ראשון של פסח, אבל ביום טוב עצמו אסור לשורפם. ואם חָל שִׁשָּׁה עָשָׂר בניסן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, ואסור לשורפם, יִשָּׂרְפוּ למחרת, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בניסן, לְפִי שֶׁאֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב, ואף ששריפת קדשים שנפסלו זו מצוות עשה, הרי איסור שריפה ביום טוב הוא גם 'עשה' וגם 'לא תעשה', ואין מצוות עשה דוחה מצוות עשה ולא תעשה.
