משנה י: אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:
משנה י: אַרְבַּע מִדּוֹת – מיני הנהגות, מצויות בָּאָדָם: א. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי, וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, וכשם שאיני רוצה שתתן לי משלך כך איני רוצה לתת משלי, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית, של אדם שאינו חסיד ואינו רשע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם – קרוב אדם זה לבא לידי מידת סדום, שאף בדבר שיכול להנות את חבירו בלא שיחסר לו עצמו, נמנע מלהנותו. ב. האומר שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי – אתן לך אני משלי, ובתנאי שבשעת הצורך תתן לי גם אתה משלך, הרי הוא עַם הָאָרֶץ – אדם פשוט, וכדרך רוב ההמון שרוצים להיטיב לאחרים רק אם על ידי זה יהיה גם להם טוב, ואין זו דרך התורה. ג. האומר שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ, וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, הרי זה חָסִיד. ד. האומר שֶׁלִּי שֶׁלִּי, וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, הרי זה רָשָׁע.
