משנה ט: חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה. בָּרְבִיעִית, וּבַשְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:
משנה ט: משנתנו ממשיכה בעונשי שמים הבאים על מיני עבירות שונות: ו. חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם, עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא – שבועה לבטלה, שנשבע על דבר שאין בו צורך אמיתי, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, שעובר אדם עבירה בפרהסיא, ביד רמה, או שעובר עבירה במקום שבני אדם רואים אותו ולומדים ממעשיו. ז. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל ביטול הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ בשנת השמיטה. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים – זמנים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בַּשנה הרְבִיעִית לשמיטה, וּבַשְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג – מוצאי סוכות שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. ומבארת המשנה את הטעם לכך, בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁנוהג בַּשְּׁלִישִׁית, ולא הפרישוהו כדין. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁנוהג בַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית, שלא נהגו בהם כדין, כגון שעשו בהם סחורה, או שלא שמרו על קדושתם. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים, כיון שסוכות הוא זמן אסיפת התבואה מהשדה לבית, ואז נוהגות מצוות מתנות עניים, כגון לקט שכחה ופאה, וכשאינם ניתנים כדין, נענשים בַּדֶּבֶר.
