משנה ח: שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:
משנה ח: שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת [-עונשים] בָּאִין לָעוֹלָם, עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה, ומבארת המשנה את שבעת החטאים ועונשיהם: א. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין את תבואתם, וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, שהגשמים מועטים, והתבואה מתייקרת, וכתוצאה מכך מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים, וזו מידה כנגד מידה. ב. גָּמְרוּ כולם בדעתם שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה – מלבד שהגשמים מועטים, נעשית גם מהומה של מלחמה, ואי אפשר לאסוף אפילו את אותה מעט תבואה שצמחה, והכל רעבים. ג. וְאם גמרו הכל בדעתם שֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה – שלא להפריש חלה מן העיסה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה, שהשמים נעשים כברזל והארץ כנחושת, ונעשים בני האדם חולים במחלות המצויות בזמן רעבון, ומתים. ד. דֶּבֶר – מיתת אנשים רבים בלא שיהיו חולים, בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, כגון חייבי כריתות ומיתה בידי שמים, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, שיש חיוב להפקירם כשהגיע זמן הביעור, ולא הפקירום. ה. חֶרֶב של מלחמה בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, שיודע הדיין כיצד לפסוק את הדין, ומתעכב מלפסוק את הדין, וגורם בכך עינוי לבעלי הדין. וְעַל עִוּוּת הַדִּין, שמזכה את החייב ומחייב את הזכאי. וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, להתיר את האסור ולאסור את המותר. [במשנה הבאה יובאו המשך העונשים הבאים בידי שמים על עבירות שונות].