כתבו המקובלים שבכל איבר שעושה בו האדם עבירה, ממשיך עליו רוח טומאה על איברי נפשו רוחו ונשמתו. ולעומת זאת, האיבר שמקיים בו מצוה, ממשיך עליו שפע קדושה.
ואם בכל המצות שורה קדושה על האדם, על אחת כמה וכמה בשמירת שבת שהוא תחלה למקראי קדש. ובפרט בעת אמירת הקידוש יכוין מאד בכוונה יתירה והכנעה רבה. ויקדים ביום הששי הרהורי תשובה וטהרת מקווה טהרה, אולי יזכה שתשרה עליו תוספת נפש רוח ונשמה ושפע קדושה מקדושת שבת, ומשם ימשך לכל ימי החול לעזור ולהועיל לעבודת השם יתברך. וכן בעניית קדושה באמרו 'מלא כל הארץ כבודו', יכוון להמשיך עליו שפע קדושה מקדושה של מעלה, ויכון שהוא מוכן למסור נפשו על קידוש השם, לקיים מה שכתוב 'ונקדשתי בתוך בני ישראל'.
