כא) הכובש ורד שביעית בשמן של ששית, כיון שהורד חדש והשמן ישן, אין הורד נותן טעם בשמן, ולכן ילקט את הוורד מתוך השמן, והשמן מותר. אבל אם כבשו לורד של שביעית בשמן של מוצאי שביעית, כיון שהורד ישן ויבש הרי הוא נותן טעם בשמן, וחייב לבער את השמן, שהרי הוורד יבש הוא וכבר נתחייב בביעור:
כב) חרובין של שביעית שכבשן ביין של ששית או בְּיֵין מוצאי שביעית, בין כך ובין כך נותנים החרובים טעם ביין, וחייב לבער גם את היין, שהרי טעם פירות שביעית בו. זה הכלל, פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות, אם התערובת היא של מין במינו, הרי הוא אוסר אפילו בכל שהוא, ואם התערובת היא שלא במינו, הרי הוא אוסר רק אם יש בו בנותן טעם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
