404. קביעות צדקה

הקובע לתת צדקה לעני מסוים בסך קבוע מידי חדש בחדשו או מדי שבוע, יש בזה מעלה ויש בזה חסרון, המעלה היא שאין העני חושש תמיד שלא יהיה לו פרנסה, אלא הוא סומך בקביעות על אותו אדם, וזו טובה גדולה לעני. אבל מצד אחר יש בדבר חסרון, שאם לפעמים ירד אותו אדם מנכסיו מעט, ולא יוכל לתת את הסכום הקבוע שהורגל לתת לאותו עני, וממשיך לתת לו רק מפני הבושה, ונכנס העני בדבר הקרוב לגזל. ועוד, שלפעמים אותו עני אינו זקוק כל כך לכסף, והיה הנותן מעדיף לתת את הסכום הזה לצדקה אחרת, אך אין אותו עני קבוע מניחו להפסיק מלתת לו, ונותן לו בעל כרחו. ולכן מוטב שלא יתן לעני מסוים סכום קבוע לסמוך עליו, ולא ימנע מלתת לכל אדם ממבקשי הצדקה – ככל יכולתו, וטוב איש יכלכל דבריו במשפט.