ט) המפקיד מעות אצל בעל הבית, ונשתמש בהן בעל הבית והוציא, בעל הבית מעל, שהרי אין לו רשות להשתמש בהן, ובעל הפקדון לא הרשהו, ולכן אינו נחשב כשליחו.
י) הפקידן אצל שולחני או חנווני, ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה, הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן [כלומר, לולא שהיו אלו מעות הקדש, רשאי אדם להשתמש במעות שהופקדו אצלו, ואדם זה שלא ידע שאלו מעות של הקדש, נהג כדין כשהשתמש בהם], אם הוציאו, שניהן פטורין. והטעם לכך, בעל הפקדון פטור, שהרי לא אמר לו השתמש בהן, והחנוני פטור מפני שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין, וכאילו השתמש ברשות.
יא) האשה שהכניסה מעות של הקדש לבעלה, או שהקדיש מורישה, ומת, ונפלו לה הקדשות בירושה, לכשיוציא הבעל המעות בחפציו, ימעול.
