השער הארבעה עשר – שער הקנאה
חכמים הראשונים היו מתפללים 'שלא תהא קנאתנו על אחרים, ולא קנאת אחרים עלינו', ויש להבין, למה דווקא לגבי מידת הקנאה היו מתפללים על אחרים, שלא יקנאו, ולא בשאר המידות. אלא כך הוא העניין: כי הרבה בני אדם גורמים שיתקנאו בהם ויחמדו את נכסיהם; לכך היו החכמים מתפללים על אחרים, כי אולי הם גורמים הקנאה לאחרים, והתורה אמרה 'לפני עיוור לא תתן מכשול'. לכן מידה טובה באדם שלא ילבש בגדים נאים ומשובחים יותר מדי, לא הוא ולא אשתו ולא בניו, וכן לעניין המאכל ושאר עניינים, כדי שלא יקנאו בו אחרים. אך מי שהשפיע עליו הבורא יתברך עושר ונכסים, ייהנה מהם לאחרים, לעשירים ולעניים, ויתנהג עימהם בנחת, ויעשה עימהם חסד. וכבר הארכנו בדבר, כמה טובה יש לאדם בזה שיהא נאהב לבריות. וכשהוא נאהב לכל אדם, אז לא יקנאוהו ולא יחמדו משלו. אך ראוי לאדם שיעלה אל המעלות הטובות, ויקנאוהו ויחמדו לעשות כמוהו.
