א) מצות עשה לשחוט את קרבן הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן, אחר חצות היום. ואין שוחטין קרבן זה אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד, זכר, בן שנה. ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו.
ב) ומי שביטל מצוה זו בזדון, ועבר יום ארבעה עשר בניסן ולא הקריב את הפסח, והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה, הרי זה חייב כרת. ואם ביטלה בשגגה, פטור.
