פרשת אחרי מות
"ואיש איש… אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכסהו בעפר" (ויקרא יז יג)
מצוות עשה לכסות את הדם אחר שחיטת חיה או עוף. שנאמר 'אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר'.
משרשי המצוה, לפי שהנפש תלויה בדם, ולכן ראוי לנו לכסות את ה'נפש' ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר, שאם לא כן, נקנה קצת אכזריות בנפשנו, לאכול הבשר בעוד הנפש נשפך לפנינו. אמנם השוחט בהמה אינו צריך לכסות את דמה, לפי שדם הבהמות ניתן לקרבן לכפרה על נפשותינו, ואי אפשר לכסותו, וכיון שכך – לא חילקה התורה בין בהמת קרבן לבין בהמת חולין. ואף שגם מן העופות יש הקרבים על המזבח, כיון שהם מועטים ביותר, לא חששה לכך התורה, וחייבה לכסות את דם העוף של חולין.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ולא כיסה דם חיה ועוף, ביטל מצוות עשה.
