פרק כט א בַּשָּׁנָה֙ הָֽעֲשִׂרִ֔ית בָּֽעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃
֍ ֍ ֍
פרק כט (א) לאחר שהתנבא על מפלת צור וצידון, מתנבא עתה על מפלת מצרים [ואף שנבואה זו נאמרה לפני הנבואה שהובאה לעיל בפרק כ"ו, הביאה כאן כדי שתהיה סמוכה לנבואות הבאות שנאמרו על מצרים. ועוד, שמפלת מצרים האחרונה היתה אחרי מפלת צור]. בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לגלות יכניה מלך יהודה, בָּעֲשִׂרִי – בחודש העשירי, הוא חודש טבת, בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וְהִנָּבֵא עָלָיו, כיון שהיתה ממשלת פרעה ממשלה חזקה, ועשה את עצמו כאלהים, ומפלתו היתה מפלת האומה כולה, לכן באה הנבואה בעיקר עליו, וְעַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ – ובכלל זה היתה הנבואה על כל ארץ מצרים, שתפול ביחד איתו.
