כד וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ כה כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַֽעֲקֹֽב׃ כו וְיָֽשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָֽטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָֽשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּֽעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(כד) ותהיה תועלת נוספת במפלת צידון, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן מַמְאִיר – מין קוץ המתפשט ומעמיק בבשר, וְקוֹץ מַכְאִב, מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים [-המציקים ומכאיבים, מלשון 'שוט'] אוֹתָם, כי גם יושבי צידון היו שכנים רעים לישראל, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהִים.
(כה) מוסיף ה' ואומר לו, אל תתמה על נבואה זו, והלא באותה שעה כבר גלו ישראל והיו מפוזרים בין העמים, ואינם שכנים לצידון, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, נבואה זו, של מפלת צידון, תהיה בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם, והיינו בזמן שעלו ישראל ובנו את בית המקדש השני, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב.
(כו) ואף שבתחילה עמדו עליהם מציקים מאומות העולם והפריעו להם, אך לאחר זמן יֵענשו המציקים והמרעים להם, וְיָשְׁבוּ ישראל עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח – תתרבה ותתפשט ישיבתם הבטוחה והשלווה, וזה יהיה בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים [-המציקים ומכאיבים] אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.
