פרק י, משנה א: עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:
פרק זה עוסק בדינים הנוהגים בליל הסדר, ומשנתנו פותחת בדינים הנוהגים בערב החג: עַרְבֵי פְסָחִים, סָמוּךְ לַמִּנְחָה – חצי שעה לפני זמן 'מנחה קטנה', שזמנה בתשע וחצי שעות זמניות, והיינו בשעה עשירית של היום, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, כדי שיאכל את מצת המצוה בתאבון, ויש בכך משום הידור מצוה. ואמנם בין כך אינו יכול לאכול חמץ, האסור משעה שישית, וכן אינו יכול לאכול מצה, שהרי אסור לאכול מצות בערב פסח, וכוונת המשנה שאפילו שאר מאכלים לא יאכל הרבה, כדי שיאכל את המצה בתאבון. דין נוסף: וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל את המצה בליל הסדר עַד שֶׁיָּסֵב, כדרך בני חורין. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ גבאי הצדקה מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, שתיקנו חכמים לשתותם בליל הסדר כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים, 'והוצאתי' 'והצלתי' 'וגאלתי' 'ולקחתי'. וַאֲפִלּוּ אם הוא עני מאד, המתפרנס מִן הַתַּמְחוּי, שזו חלוקת המזון המיועדת לעניים שאין להם אפילו מזון לשתי סעודות, יתנו לו בלילה זה ארבע כוסות של יין.
