(א) וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֨פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד וַיֶּֽאֱהָבֵ֥הוּ יְהֽוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃ (ב) וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃ (ג) וַיִּכְרֹ֧ת יְהֽוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַֽהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃ (ד) וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהֽוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃ (ה) וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (ו) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵֽהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לָשִׁ֣יר וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָֽׁלִשִֽׁים׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ – כאשר סיים דוד לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, מצד התחברות והתקשרות רוח הגבורה והקדושה שהיתה בשניהם, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ, כלומר, לא היתה זו אהבה שאוהב האדם דבר עָרֵב, או דבר המועיל לו, אלא אהבת הטוב אל הטוב, ואהב את דוד כנפשו, שאין אהבה גדולה מזו.
(ב) וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, שיהיה בביתו, וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו, לרעות את הצאן, מאחר והוא מעותד להיות חתן המלך.
(ג) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית, ולא עשה כן מחמת יראה או מחמת תועלת שתצמח לו מכך, אלא רק בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.
(ד) וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, והרי זה כהודאה בכך שדוד ישלוט בכל אשר לו, וּמַדָּיו, וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ, הכל נתן לדוד.
(ה) ומאותו זמן והלאה, וַיֵּצֵא דָוִד לכל המלחמות, ובְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל לראש ושר עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם, וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל, ואף ששאול נישא את דוד מעליהם, לא קינאו בו ולא שנאוהו.
(ו) כל אותו זמן נשארו שאול ודוד וכל המחנה בעמק האלה, שם היתה המלחמה עם הפלישתים, ומשם יצאו כפעם בפעם להילחם בכל הגויים מסביב, והיה דוד ראש ללוחמים כפי שהתבאר, עתה חזרו שאול ודוד וכל המחנה לעריהם, וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, והוליך עמו את ראש גלית בכל ערי ישראל כדי להראות את הנס, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר, וְהַמְּחֹלוֹת – כלי שיר בידיהם, ויצאו לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים – מין כלי שיר.
