(כג) וְה֣וּא ׀ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֗ם וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ הַבֵּנַ֡יִם עוֹלֶ֞ה גָּלְיָת֩ הַפְּלִשְׁתִּ֨י שְׁמ֤וֹ מִגַּת֙ מִמַּֽעַרְכ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְדַבֵּ֖ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִֽד׃ (כד) וְכֹל֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בִּרְאוֹתָ֖ם אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיָּנֻ֨סוּ֙ מִפָּנָ֔יו וַיִּֽירְא֖וּ מְאֹֽד׃ (כה) וַיֹּ֣אמֶר ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְּאִיתֶם֙ הָאִ֤ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה וְֽ֠הָיָה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ ׀ עֹ֣שֶׁר גָּד֗וֹל וְאֶת־בִּתּוֹ֙ יִתֶּן־ל֔וֹ וְאֵת֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו יַֽעֲשֶׂ֥ה חָפְשִׁ֖י בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹֽמְדִ֣ים עִמּוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּֽעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַֽעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃ (כז) וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הָעָ֔ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יֵֽעָשֶׂ֔ה לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר יַכֶּֽנּוּ׃
֍ ֍ ֍
(כג) וְהוּא – דוד, עודו מְדַבֵּר עִמָּם – עם אחיו, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה, בעוד שעד לאותו יום היה רק עומד בין המחנות, באותה פעם כבר 'עלה' אל ההר שעליו חנו מחנה ישראל, גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת, ועלה מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, שכבר התכוננו למלחמה [ולא רק 'ממחנה פלישתים'], וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שדיבר כל אותם ארבעים יום, לחרף את ישראל שאינם מוצאים גיבור שילחם עמו, וַיִּשְׁמַע דָּוִד.
(כד) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו, וַיִּירְאוּ מְאֹד.
(כה) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַרְאִיתֶם את הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ, יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ לאשה, וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל ויהא פטור מעבודת המלך.
(כו) ודוד ששמע דברים אלו מאנשי ישראל, תמה על כך שהם סבורים שעל ידי הבטחות אלו יהיה מי שיתעורר להלחם בגלית, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, בתמיה, מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וכי יתכן לקבל שכר גשמי עבור פעולה כזו, והרי האיש אשר יעשה זאת, וְהֵסִיר בכך חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל, ודבר זה בעצמו הוא השכר הגדול ביותר שיכול האדם לקבל, כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים, ועל כן ראוי לכל המתעורר לקנא לכבוד עמו ואלוקיו להלחם בו, ולא מצד הבטחת גמול השכר.
(כז) וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה, לֵאמֹר, כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ, כלומר, אמנם אין דבר זה ניתן לו כשכר על פעולתו, אלא האדם אשר יראה גבורה כזו להרוג את גלית, ראוי הוא מצד עצמו להיות חתן למלך, בהיותו גיבור חיל אשר אין כמותו, וראוי להעשירו עושר רב מצד מעלת גבורתו, אך לא יהא זה כשכר על פעולתו, שנעשית לכבוד ה' ועמו.
