משנה ג: סְתָם נְזִירוּת שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת גְּדוֹלָה, הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת קְטַנָּה, אֲפִלּוּ מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם. הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אַחַת, הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה, הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת, נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם, שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת:
משנה ג: אדם יכול לקבל על עצמו נזירות לכל זמן שירצה, אמנם אם לא פירט את זמן הנזירות, סְתָם נְזִירוּת שמקבל על עצמו האדם, הרי היא שְׁלשִׁים יוֹם, ודין זה הוא הלכה למשה מסיני, אמנם הסמיכו זאת חכמים על הפסוק שנאמר לגבי נזיר (במדבר ו ה) 'קָדֹשׁ יִהְיֶה', ותיבת 'יהיה' בגימטריא שלשים.
אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר נזירות אַחַת גְּדוֹלָה, או שאמר הֲרֵינִי נָזִיר נזירות אַחַת קְטַנָּה, אֲפִלּוּ אמר שמקבל עליו נזירות שתהיה ארוכה עליו כאילו היא מִכָּאן וְעַד סוֹף הָעוֹלָם, הרי זה נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם, ומפרשים את דבריו שהתכוון שנזירות זו קשה עליו כאילו היא נזירות גדולה, או שהיא קשה עליו כאילו היתה מכאן ועד סוף העולם, אך לא שיהיה זמנה יותר משלשים יום.
כיון שאין נזירות פחותה משלשים יום, אם אמר הֲרֵינִי נָזִיר וְיוֹם אֶחָד, או הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁעָה אַחַת, או הֲרֵינִי נָזִיר אַחַת וּמֶחֱצָה, כיון שהוסיף משהו על נזירות אחת, הֲרֵי זֶה נָזִיר שְׁתַּיִם – שתי נזירויות, והיינו ששים יום, ובסוף שלשים יום ראשונים מגלח ומביא קרבנות, ומונה נזירות שניה.
אף על פי שאין נזירות פחותה משלשים יום, היינו כשאמר לשון 'נזירות' סתם, אבל אם אמר מספר מסוים של ימים, כגון ארבעים או חמישים יום, חלה נזירותו כמנין הימים שאמר. ואם אמר הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם וְשָׁעָה אַחַת, הרי הוא נָזִיר שְׁלשִׁים וְאֶחָד יוֹם, לפי שֶׁאֵין נוֹזְרִים לְשָׁעוֹת, וכשהוסיף שעה אחת על שלשים יום, הרי זה כאילו הוסיף יום, וכמי שאמר הריני נזיר שלשים ואחד יום.
