משנה ט: הֲרֵינִי נָזִיר, וְנָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ. הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן וְנָזִיר, הִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ:
משנה ט: מי שקיבל עליו שתי נזירויות, ואמר כך, הֲרֵינִי נָזִיר עתה, וְנָזִיר – ואהיה נזיר פעם נוספת כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, והִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ – את הנזירות הראשונה, שקיבל על עצמו סתם, ועדיין לא סיים את נזירותו, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַשְׁלִים תחילה אֶת הנזירות שֶׁלּוֹ, מגלח ומביא קרבנותיו, וְאַחַר כָךְ מוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ – הנזירות שקיבל ללידת בנו. אמר הֲרֵינִי נָזִיר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנָזִיר – וכן אהיה נזיר סתם, ללא תנאי, והִתְחִיל מוֹנֶה אֶת שֶׁלּוֹ, ועדיין לא סיימה, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לוֹ בֵן, מַנִּיחַ אֶת הנזירות שֶׁלּוֹ באמצעה [ואינו מגלח ואינו מביא קרבנות] וּמוֹנֶה אֶת שֶׁל בְּנוֹ, כיון שהקדים בלשונו את קבלת הנזירות ללידת בנו, צריך לקיים תחילה נזירות זו, ובסיום הנזירות של בנו גם כן אינו מגלח ואינו מביא קרבנות, וְאַחַר כָּךְ מַשְׁלִים אֶת שֶׁלּוֹ – את הימים החסרים מהנזירות שלו, שהפסיקה באמצעה, ובסיום שתי הנזירויות מגלח ומביא קרבנות על שתי הנזירויות.
