משנה י: הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר מֵאָה יוֹם. נוֹלַד לוֹ בֵּן עַד שִׁבְעִים, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. לְאַחַר שִׁבְעִים, סוֹתֵר שִׁבְעִים שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוּת מִשְּׁלשִׁים יוֹם:
משנה י: האומר הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵן, וְנָזִיר – וכן קיבל על עצמו נזירות נוספת של מֵאָה יוֹם, והתחיל לספור את נזירות עצמו, שהיא מאה יום, אם נוֹלַד לוֹ בֵּן עַד שִׁבְעִים – קודם שהסתיימו שבעים ימי נזירות, הרי זה לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, כיון שיכול הוא להניח את נזירותו, ולמנות שלשים יום של נזירות בנו, ומגלח, וחוזר ומונה שלשים יום שנשארו לו מנזירותו. אבל אם נולד הבן לְאַחַר שִׁבְעִים יום, סוֹתֵר שִׁבְעִים – מפסיד הוא את הימים שֶׁמָּנָה משבעים יום והלאה, כיון שֶׁאֵין תִּגְלַחַת פָּחוּת מִשְּׁלשִׁים יוֹם, ולאחר שמשלים את נזירות בנו צריך הוא למנות שלשים יום נוספים לנזירות עצמו, גם אם כבר מנה קודם לכן שמונים או תשעים יום.
