'הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכו' צריך לנהוג בו כבוד, והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל לא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד'.
והקושיא מפורסמת, איך נלמד מזה שלמד מאחיתופל שני דברים, על דיבור אחד ואות אחת?
אלא, אנשים ששורש נשמתם עדיין נאחז ומדובק בתורה הקדושה ובחיים הנצחיים, נקשרים על ידי כן בקשר אמיץ וחזק בקדוש ברוך הוא. אבל אותם שמנו חז"ל שאין להם חלק לעולם הבא כלל, הם נכרתים מהקדוש ברוך הוא ומהתורה לגמרי, והנה חז"ל מנו את אחיתופל מאותם שאין להם חלק לעולם הבא.
זהו הקל וחומר, 'ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד', היינו מאחיתופל שאין לו חלק לעולם הבא, ולמד ממנו שני דברים בלבד, ורצה לומר 'בלבד', שאותם השני דברים לא היו חלק מעצמות נפשו, המדובק בשורש, כי אם דברים חוצה לו, כי לא היה לו חלק בתורה, וכנ"ל, ועם כל זה דוד המללך נהג בו כבוד, קל וחומר ללומד מחבירו, ששניהם חברים מדובקים בקשר אחד בקב"ה ובתורה, שאפילו דיבור אחד ואות אחת, ובאות ההיא מתדבקים בה' יתברך, ובשורש כל הנשמות שהם למעלה מהעולמות, ונעשה הכל אחד, המדבר והדיבור, והקב"ה כביכול גם כן מתאחד שם, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. (רוח חיים ו ג)
