כשקוראים בתורה בציבור, ואחד מהציבור ממהר לקרות, וכן שליח ציבור שהוא ממהר באמירת התפלה, הרי הוא גורם לחטא הרבים, שעל כרחם ממהרים בתפילתם בשבילו, והוא ישא את עונותם על נפשו ועל צוארו, והלואי שלא יצא שכרו בהפסדו.
ואף שנאמר בפסוק 'ודגלו עלי אהבה', ודרשו חכמים 'ודלוגו עלי אהבה', שהקב"ה מחבב אף את הקורא בדילוגים ובטעויות, זהו אם לאחר כל העמל והטורח וקריאתו במתינות, מחמת שאינו חכם כל כך הרי הוא מגמגם בלשונו, אז הוא נחשב לפני הקב"ה כתינוק קטן המדבר בלעגי שפה, שהוא חביב וערב לשומעים, אבל אם אדם גדול – שיכול לדבר בטוב טעם ודעת – מדבר בלשון עילגת ומגומגמת כתינוק, הרי הוא ללעג וקלס. ולו חכמו ישכילו בני האדם, כי טוב מעט בכוונה, ואין הקדוש ברוך הוא מונה דפים אלא שעות, ואין תועלת במהירות הקריאה והלימוד, אלא יקרא במתינות ובנעימה, ואמרו חז"ל 'הקורא פסוק בנעימה מביא גאולה לעולם'.
