משנה ב: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַפְקִירִין כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ:
במשנה הקודמת התבאר שהיו שולחי בית דין יוצאים לבדוק שלא זרעו האנשים את שדותיהם כלאים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה – בתחילה, אם מצאו שלוחי בית דין כלאים בשדה, הָיוּ עוֹקְרִין את הכלאים וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶם – לפני בעלי השדות, כדי שיתביישו. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, ולא רק שלא התביישו, אלא היו שמחים שמנכשים להם את השדות, ועוד, שהיו נותנים לבהמותיהם לאכול את העשבים העקורים, הָיוּ שלוחי בית דין עוֹקְרִין את הכלאיים וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים, שלא יוכלו להאכילם לבהמותיהם. אך עדיין היו הללו שמחים, שמנכשים להם את השדה, ולכן הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שלוחי בית דין מַפְקִירִין את כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ:
