ח) הלוקח שדה אחוזה, ונטעה אילנות, והשביחה, כשהיא חוזרת ביובל למוכר, שמין את שבח האילנות שבתוכה, ונותן בעל השדה דמי השבח ללוקח, שנאמר 'ויצא ממכר בית', ללמד שרק ממכר חוזר, והיינו השדה עצמה שנמכרה, ולא השבח שהשביח הלוקח:
ט) המוכר את שדהו בזמן שהיובל נוהג, כמו שביארנו, אינו מותר לגאול לפחות משתי שנים [-קודם שהיתה השדה ביד הלוקח לכל הפחות שנתיים], שנאמר 'במספר שני תבואות ימכר לך', וכיון שכתבה התורה לשון רבים, 'שני תבואות', יש ללמוד שהמכירה צריכה להיות לכל הפחות לשנתיים, ואפילו רצה בכך הלוקח, אסור, שנאמר 'במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך', והרי זו מצוה על הקונה, ואין מכירה זו פחות משתי שנים מעת לעת מיום המכירה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
