טז וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל תָּחוּל֙ סִ֔ין וְנֹ֖א תִּֽהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם׃ יז בַּח֥וּרֵי אָ֛וֶן וּפִי־בֶ֖סֶת בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וְהֵ֖נָּה בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃ יח וּבִֽתְחַפְנְחֵס֙ חָשַׂ֣ךְ הַיּ֔וֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם֙ אֶת־מֹט֣וֹת מִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבַּת־בָּ֖הּ גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ הִ֚יא עָנָ֣ן יְכַסֶּ֔נָּה וּבְנוֹתֶ֖יהָ בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃ יט וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּמִצְרָ֑יִם וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) ואחרי שישובו להקשות את ערפם על ידי שנמלטו מהאויב למבצר סין, וכן בנֹא עצמה יסמכו על כך שהים מקיף אותם, וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם, עד אשר חוּל תָּחוּל סִין – תתחלחל סין כיולדת היושבת על המשבר להוציא את הולד, כך האויבים הצרים על המבצר יבקיעו אותו ויוציאו משם את המון העם שנמלטו לשם, וְנֹא עצמה גם היא תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ מן החיל הזה, וְנֹף צָרֵי יוֹמָם – יושבי העיר נֹף יהיו כביכול צרים ואויבים ליום, כי יאהבו את הלילה, בו יוכלו להסתתר מהאויב.
(יז) בַּחוּרֵי הערים ששמם אָוֶן וּפִי בֶסֶת, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהֵנָּה – הנשים של ערים אלו, בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.
(יח) וּבִתְחַפְנְחֵס – כאשר הגיעה המלחמה לתחפנחס, שם היה בית פרעה מלך מצרים, אז חָשַׂךְ הַיּוֹם לגמרי [וזו לשון מליצית, כאילו בתחילת המלחמה התחילה שמש ההצלחה של מצרים לשקוע, עד שכשהגיעו לבית המלוכה נחשׂך מהם יומם לגמרי. ולא אמר 'חשׁך היום', כי החושך של הלילה אינו תמידי, כי ישוב היום להאיר, אך כאן 'נחשׂך' מהם האור לגמרי ולא ישוב עוד], בְּשִׁבְרִי שָׁם אֶת מֹטוֹת מִצְרַיִם שהיו מטילים עול על הארצות השכנות, וְנִשְׁבַּת בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ – התבטלה גאוותו של פרעה, שהיה מלכה וחוזקה של מצרים, הִיא – מצרים עצמה, כאילו עָנָן יְכַסֶּנָּה, וּבְנוֹתֶיהָ – הארצות הסמוכות לה, בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.
(יט) וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם כולה, וְיָדְעוּ על ידי זה כִּי אֲנִי ה'.
