יט מִמִּ֖י נָעָ֑מְתָּ רְדָ֥ה וְהָשְׁכְּבָ֖ה אֶת־עֲרֵלִֽים׃ כ בְּת֥וֹךְ חַלְלֵי־חֶ֖רֶב יִפֹּ֑לוּ חֶ֣רֶב נִתָּ֔נָה מָשְׁכ֥וּ אוֹתָ֖הּ וְכָל־הֲמוֹנֶֽיהָ׃ כא יְדַבְּרוּ־ל֞וֹ אֵלֵ֧י גִבּוֹרִ֛ים מִתּ֥וֹךְ שְׁא֖וֹל אֶת־עֹֽזְרָ֑יו יָ֥רְד֛וּ שָֽׁכְב֥וּ הָֽעֲרֵלִ֖ים חַלְלֵי־חָֽרֶב׃ כב שָׁ֤ם אַשּׁוּר֙ וְכָל־קְהָלָ֔הּ סְבִֽיבוֹתָ֖יו קִבְרֹתָ֑יו כֻּלָּ֣ם חֲלָלִ֔ים הַנֹּֽפְלִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃
֍ ֍ ֍
(יט) ומתאר במליצתו כאילו המצריים אינם רוצים לרדת לבור תחתיות, כי רצונם היה להלחם עם ישראל, ולא רצו כלל להלחם עם שאר העמים, ועל כך כביכול אומר להם בדרך לעג, מִמִּי נָעָמְתָּ – ממי אתה סבור שאתה נעים וחשוב יותר, שמחמת כן אינך רוצה לרדת לשם, הרי אינך חשוב ונכבד יותר משאר הגויים שעמם נלחמת, ועל כן רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים – תרד ותשכב בבור תחתיות יחד עם הערלים.
(כ) אשר אותם ערלים בְּתוֹךְ חַלְלֵי חֶרֶב יִפֹּלוּ במלחמה שתהיה ביניכם, ולכן תשכב עמם יחד באותו בור תחתיות. חֶרֶב נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ – חללי החרב שבבור, והם המצריים, כאילו ימשכו אחריהם את הערלים שהם נתנו ראשונים את החרב ופתחו במלחמה [והם מכונים "חֶרֶב נִתָּנָה", כלומר 'נותני החרב'], לאותו בור קבורה, כי גם הם יֵהרגו באותה מלחמה ויהיו עמהם באותו בור קבורה.
(כא) יְדַבְּרוּ לוֹ – כך ידברו בעבור פרעה, אֵלֵי גִבּוֹרִים – הגיבורים הגדולים של מצרים, שנהרגו במלחמה, ידברו כביכול מִתּוֹךְ השְׁאוֹל, אֶת עֹזְרָיו – עם העמים העוזרים לפרעה, ויקראו להם שיהרגו את הערלים שנלחמו בהם וימשכו גם אותם אל הבור, לעמקי השאול, וגיבורים אלו הם שיבשרו כביכול מתוך הבור לומר לפרעה, יָרְדוּ לבור תחתיות, שָׁכְבוּ מתים גם הָעֲרֵלִים, והם חַלְלֵי חָרֶב.
(כב) ומבאר מי הם העוזרים לפרעה מלך מצרים, שָׁם – במלחמה השניה יהיו אלו אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ, שהם יעזרו במלחמה זו למצרים, אך גם הם עצמם סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו – הוכנו קבריהם סביבם, כי כֻּלָּם יהיו חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב.
