משנה ג: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר. בֶּן בְּתֵירָא פוֹסֵל כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
כפי שהתבאר לעיל (מ"א), הפסח שנשחט 'בזמנו' שלא לשמו, פסול. משנתנו מבארת מתי נחשבת הקרבת הפסח 'בזמנו', שאם הקריבו שלא לשמו נפסל הקרבן: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בניסן שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כיון שעדיין לא הגיע זמן שחיטת הפסח, שהוא בין הערביים, והרי זה כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר. ובֶּן בְּתֵירָא פוֹסֵל, כיון שמקצת היום ראוי להקרבת הפסח, והרי זה כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבָּיִם, שאם נשחט שלא לשמו, פסול.
אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, שהסכימו כולם לדין זה [ולכן מכונים הם 'זקן', ולא 'זקנים'] בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ את רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה נשיא בַּיְשִׁיבָה, שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים [למעט עולה, שאינה נאכלת כלל], שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת, ומפרשת המשנה, וְלֹא הוֹסִיף שמעון בֶּן עַזַּאי בדברים אלו על דברי חכמים שהובאו לעיל (משנה א') אֶלָּא את הָעוֹלָה, שלדבריו גם היא נפסלת במחשבת חוץ לשמה [שהרי אמר 'הנאכלים', למעט עולה שאינה נאכלת], ואילו חכמים לעיל אמרו שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן, ואף העולה בכללם, כשרים, מלבד הפסח והחטאת. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
