משנה א: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה, יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב:
כפי שהתבאר לעיל, שור תם המזיק, משלם בעליו את הנזק רק מגופו של שור, ולא משאר נכסיו. ולהבנת משנתנו יש להקדים שנחלקו תנאים האם כאשר שור תם מזיק שור אחר צריכים בית דין להגבות לניזק את נזקו מדמי השור המזיק, או שמיד עם מעשה הנזק זוכה בעל השור הניזק בחלק מהשור המזיק, כדמי חצי נזקו, ונעשים שותפים מיד. עוד יש להוסיף שכשם שבעל השור חייב בנזקי השור, כך אם מסר הבעלים את השור לשומר, ולא שמרו כראוי, חייב השומר בתשלומי הנזק:
שׁוֹר תם שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה, ועדיין לא נעשה מועד [כגון שלא העידו עליו בבית דין, ואין דינו כמועד], ואחר שהזיק את השור הראשון תפסו הניזק כדי לגבות ממנו את חובו, ונעשה כשומר שכר עליו, ואחראי הוא לנזקיו, ואחרי שהזיק שור נוסף תפסו הניזק השני, וכן הלאה, יְשַׁלֵּם תחילה לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם – לבעל השור שהוזק אחרון, כיון שכל בעלי השוורים שהוזקו לפניו נעשו 'שומרים' על השור המזיק, וחייבים אף הם באחריות נזקיו, ומפסידים את החלק המגיע להם מהשור הניזק לטובת בעל השור שהוזק אחרון. וְאִם לאחר שקיבל האחרון את חצי נזקו יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר – נשאר בו שווי ממון שלא נגבה, יַחֲזִיר לְבעל השור שֶׁהוזק לְּפָנָיו. וְאִם עדיין יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וּלעולם הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – כל מי ששורו הוזק מאוחר יותר, נִשְׂכָּר – מרויח יותר ממי ששורו הוזק קודם לכן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אף אם לא תפס הניזק את השור המזיק, מיד לאחר ההיזק זוכה בעל השור הניזק בשווי נזקו מגוף השור המזיק, ולכן, שׁוֹר תם שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, וחצי הנזק הוא מאה זוז, הרי הם כשותפים, וזֶה – המזיק נוֹטֵל מָנֶה, וְזֶה – הניזק נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר אותו שור תם וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, ואין הנבלה שוה כלום, הרי הניזק הראשון שותף בשור המזיק, ולכן הניזק הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, שזהו חצי נזקו, וְשֶׁלְּפָנָיו – המזיק והניזק הראשון, חולקים בשאר, ולכן זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז, וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר אותו שור וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, ואין הנבלה שוה כלום, הרי יש שלשה שותפים בשור המזיק, הבעלים הראשון ושני הניזקים הראשונים, ולכן הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, שזהו חצי נזקו, וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז, כיון שרק חצי מהשור המזיק היה שלו, ועליו להפסיד רק חצי ממחצית הנזק, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים נוטלים כל אחד מהם דִּינַר זָהָב, שהוא עשרים וחמש זוז, כיון ששניהם יחד היו בעלים על חצי מהשור המזיק בשעת הנזק האחרון, ומפסידים יחד חמישים זוז, וחולקים בחמישים זוז הנותרים.
