משנה ב: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָה גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין, וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת, שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רוֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן:
משנתנו מבארת את הכללים במינוי אנשים האחראים על ממון ההקדש:
אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָה גִּזְבָּרִין, הממונים על ממון ההקדש, ופודים את הנכסים של הקדש וכדומה, וְכן אין פוחתים מִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין – ממונים האחראים על הגזברים, שאוצרות בית המקדש מופקדים בידם, ולכל אחד מהם יש אחד משבעה מפתחות של האוצרות, כדי שלא יוכלו חלק מהם להכנס, אלא רק כולם יחד, והגזברים צריכים את רשותם להכניס או להוציא ממון להקדש. וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה – מינוי עַל הַצִּבּוּר בְּעניני מָמוֹן, פָּחוּת מִשְּׁנַיִם, שנאמר באסיפת התרומות למשכן 'והם יקחו את הזהב', ומיעוט רבים האמורים בפסוק, שנים. חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁהיה ממונה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם, והיה לו ממון לקנות תרופות וכדומה, וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת, שהיה לו ממון לצורך עשיית הפרוכות, והטעם לכך, כיון שֶׁאוֹתָן קִבְּלוּ רוֹב הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶן, והאמינו להם אף שהם יחידים.
