פרשת קדושים
"מפני שיבה תקום" (ויקרא יט לב)
מצוות עשה לכבד את החכמים ולקום מפניהם, שנאמר 'מפני שיבה תקום', ותרגם אונקלוס 'מן קדם דסבר באורייתא תקום'. וכן את הפסוק 'והדרת פני זקן' פירשו חז"ל שאין זקן אלא מי שקנה חכמה, והטעם שכינתה התורה את החכם בלשון 'זקן', מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו מה שראה הזקן ברוב שנותיו.
משרשי המצוה, לפי שעיקר בריאת האדם בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר את בוראו, ולכן ראוי לבני אדם לכבד את מי שהשיג את החכמה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומחמת טעם זה פירש איסי בן יהודה שיש מצוה לכבד אפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, מפני שברוב שנותיו ראה והבין קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, שאין צריך לומר שמי שאינו חכם חייב בכבוד החכם, אלא אפילו החכם חייב בכבוד חכם חבירו. ואמרו חז"ל בדיני מורא רבו, שלא ישב במקומו ולא יכריע דבריו ולא יסתור דבריו ולא יורה בפניו לעולם.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ביטל מצוות עשה, ועונשו גדול, כי זה יסוד חזק בדת.
