משנה ו: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל, וְנָפַל עַל הָאָדָם, נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי, וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנְּפָלִים, וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא, פָּטוּר:
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל להנאתו, וְנָפַל הכותל עַל הָאָדָם, ומת. או שנִתְכַּוֵּן השור לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה, וְהָרַג אֶת הָאָדָם, או שנתכוין לַנָּכְרִי, וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, או שהתכוין לַנְּפָלִים, וְהָרַג בֶּן קַיָּמָא, שבכל האופנים הללו אם היתה מתקיימת מחשבתו לא היה נהרג, אף שלבסוף נהרג ישראל, פָּטוּר השור ממיתה. אמנם אם היה מועד למעשים אלו, כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם ולהורגם, חייב בעליו בתשלומי כופר.
