ז) כל העושה מלאכה בשבת, אף על פי שאינו צריך לגופה של מלאכה, חייב עליה. כיצד, הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף, או כדי שלא יבקע חרש של נר, [חייב], מפני שהכיבוי מלאכה, והרי נתכוין לכבות, ואף על פי שאינו צריך לגוף הכבוי, ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה, הרי זה חייב. וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים, או המכבה את הגחלת, ועושה דברים אלו רק כדי שלא יזוקו בהן רבים, חייב, ואף על פי שאינו צריך לגוף הכבוי או לגוף ההעברה אלא להרחיק ההיזק, הרי זה חייב. וכן כל כיוצא בזה:
ח) כל המתכוין לעשות מלאכה מסוימת, ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה, פטור עליה, לפי שלא נעשית מחשבתו. כיצד, זרק אבן או חץ בחבירו או בבהמה כדי להורגן, והלך החץ ועקר אילן בהליכתו, ולא הרג, הרי זה פטור. קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור, כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים, שהוא פטור. וכן כל כיוצא בזה. נתכוין לעשות דבר המותר, ועשה דבר אחר, כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, אינו חייב כלום, וכן כל כיוצא בזה:
תפריט
תפריט
שלישי
כ"ה אייר התשפ"ו
