משנה ט: מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וְלַשּׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְלַשּׂוֹכֵר, נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בַּמּוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק, אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּם חַיָב וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, וְשָׁמוּר הוּא זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין.
אם בעל השור מְסָרוֹ – מסר את השור לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וְלַשּׁוֹאֵל – לאדם המשתמש בו ללא תשלום, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר – לשומר בתשלום, וְלַשּׂוֹכֵר, הרי אלו נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים, ואם לא שמרו על השור, ויצא והזיק, אם היה השור מוּעָד, מְשַׁלֵּם השומר נֶזֶק שָׁלֵם, וְאם היה תָם, מְשַׁלֵּם השומר חֲצִי נֶזֶק. קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בַּמּוֹסֵרָה – בחבל, וְנָעַל בְּפָנָיו את הדלת כָּרָאוּי, באופן שיכולה הדלת לעמוד ברוח מצויה, שזו שמירה פחותה, וְיָצָא השור וְהִזִּיק, אֶחָד [-בין אם היה] תָּם, וְאֶחָד [-ובין אם היה] מוּעָד, חַיָב בעליו לשלם את דמי הנזק, כיון שחייב האדם לשמור את שורו בשמירה מעולה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אם היה השור תָּם, חַיָב חצי נזק, כיון שחייבה תורה לשומרו שמירה מעולה, וּמוּעָד פָּטוּר מלשלם נזק שלם, כיון שמיעטה אותו התורה מחיוב שמירה מעולה, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי שור מועד 'וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו', כלומר, שחיוב תשלומים בשור מועד הוא רק אם לא שמרו בעליו כלל, וְשָׁמוּר הוּא זֶה – והרי שור זה שמור הוא, ואף שזו שמירה פחותה, אינו משלם את אותו חצי נזק נוסף שחייבה התורה במועד, אלא משלם רק חצי נזק, כתם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שור מועד, אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין, ולכן אף אם שמרו שמירה מעולה, אם יצא והזיק, חייב לשלם נזק שלם.
