משנה ג: עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:
משנה ג: עַל דָּבָר שֶּׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כגון בשר, אוֹמֵר – ברכתו הראויה היא 'שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ'.
עַל הַחֹמֶץ – יין שהחמיץ, וְעַל הַנוֹבְלוֹת – פירות שנשרו מהעץ קודם בישולן, וְעַל הַגּוּבָאִי – מין חגב טהור, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. עַל הֶחָלָב, וְעַל הַגְּבִינָה, וְעַל הַבֵּיצִים, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה חולק על דינו של תנא קמא ואוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה, כמו יין שהחמיץ, פירות שנשרו קודם זמנן, וחגב המזיק את התבואה, אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כלל.
