יז וְאָֽמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹֽא־יִתָּכֵֽן׃ יח בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק מִצִּדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל וּמֵ֖ת בָּהֶֽם׃ יט וּבְשׁ֤וּב רָשָׁע֙ מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה עֲלֵיהֶ֖ם ה֥וּא יִֽחְיֶֽה׃ כ וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יז) וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה', כי אצל בני האדם אין הדרך לעשות כן, אלא להיפך, אם יחטא האדם לחבירו ירדוף אחריו להענישו גם אם יתחרט, ואם יעשה האדם טובות לחבירו, גם אם יפשע בו יזכור לו את מעשיו הראשונים וימחל לו, אך לפי האמת וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא יִתָּכֵן – דרכם היא הדרך שאינה נכונה, כי כאשר מתחרט האדם על מעשיו הראשונים, ראוי למחול לו.
(יח) ואדרבה, הדעת נותנת לנהוג כפי שאמר ה' לנביא, כי בְּשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וּמֵת בָּהֶם – ראוי הוא לעונש מיתה מחמת שני הדברים יחד, צדקתו הקודמת והעוולה שעשה עתה [ולכן אמר 'בהם', בלשון רבים], כי ביחס למעשי הצדקות שעשה בתחילה תגדל מאד חומרת העוול שעשה עתה.
(יט) וכן להיפך, וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה – מחמת שני הדברים יחד, הרשעות הראשונה והצדקות שלו עתה, ראוי הוא שיחיה, כי ככל שגדלה רשעותו הראשונה כך היה לו קשה לחזור בתשובה שלימה ולהיעשות צדיק, וראוי הוא מחמת כן לחיים.
(כ) וַאֲמַרְתֶּם גם על דבר זה, לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה', ועל כך משיב ה', אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כלומר, איני מביט רק על מה שעשה האדם עתה, אלא אני משקיף על דרכיו הכלליות, מתחילה ועד סוף, ונותן לו גמול על דרכו שהולך בה עתה לפ1י הדרך שהלך בה בתחילה, ויגדל ערכה של הדרך שהולך בה עתה, לטוב או לרע, לפי הדרך שהלך בה בתחילה, וכפי שהתבאר, שרשעת הצדיק חמורה מחמת צדקתו הראשונה, וצדקת הרשע מעולה בערכה מחמת שבאה לאחר שעזב את דרכו הרעה שהלך בה בתחילה.
